אילנה רוגל ועדי פלד | פודקאסט מגדלור 78: על הדלקת השמש הפנימית
- מגדלור

- 13 במרץ 2024
- זמן קריאה 2 דקות
עודכן: 20 באוק׳
עדי מביעה רצון עז לשינוי תסכול מכך שהעולם אינו פועל מספיק למען השבת החטופים, ומהחזרה על דפוסים ישנים במקום יצירת פתרונות חדשים. האמנם “אין חדש תחת השמש”? היא תוהה מה יגרום לנו להשתנות ולא לחזור לאחור, או להישאר במקום. הסכסוך הנוכחי נתפס כהזדמנות להדליק ניצוץ פנימי קולקטיבי.
השמש החיצונית מול השמש הפנימית
אילנה רוגל, מציגה הבחנה מכרעת בין השמש החיצונית לשמש הפנימית. השמש החיצונית, כמו החומר עצמו, היא חקיינית, חוזרת על עצמה ודבקה למוכר, לתפיסות ולדעות קבועות. זו הסיבה ש"אין חדש תחת השמש" החיצונית. לעומת זאת, השמש הפנימית, המצויה בכל אטום וגרעין תא, היא דינמית ומשתנה עם המודעות. היא אינה חוזרת על עצמה ויוצרת תוכן חדש באופן מתמיד, ומאפשרת שינוי קריטי.
ה"איין" כמאגר פוטנציאלים (בחוזה נשמה) שחלקו מומש וחלקו טרם מומש.
ה"אין" (א’ י’ נ’) מוצגת כמאגר בלתי נדלה של אופציות, כישורים, כישרונות, יכולות ורעיונות יצירתיים. החומר, או התודעה הדבקה למוכר, נרתע מלגשת ל"איין" מחשש מתוצאות לא וודאיות, ומעדיף בטחון והצלחה ידועה. אולם, העידן הנוכחי אינו מאפשר חזרה על דפוסים ישנים. הוא דורש מאיתנו לעורר
ולממש את הפוטנציאלים הרבים המצויים ב"איין".
מלחמה חיצונית כשיקוף של מלחמה פנימית
כל מלחמה חיצונית משקפת מלחמה פנימית. כל קרע חיצוני הוא שיקוף לקרע פנימי בתכנו. אנו חלק מאקולוגיה אחת, הטבע הוא אחד אומרת אילנה רוגל, ולכן קונפליקטים חיצוניים מחייבים שינוי פנימי דרך הדלקת שמשות פנימיות. היעדר יצירתיות וחוסר היכולת לדמיין “יום שאחרי” או פתרונות חדשים נובעים מהצמדות לעבר. “עם סגולה” צריך ליצור את ה"סגולה" באמצעות פעולה אינטואיטיבית המגיעה מה"איין" והשמש הפנימית. הסגול הוא החיבור בין האדום הרגשי לכחול השכלי.
הדלקת השמש הפנימית ככלי לשינוי קולקטיבי
ישנו צורך קריטי בהדלקת השמש הפנימית על ידי כל אדם. תהליך זה כרוך בלחיות תקווה, ליצור פלאים וניסים, ולא להיאחז בתקווה באופן סטטי. גם בחושך הגדול ביותר, כמו במצבם של החטופים, ניתן להצית אור פנימי באמצעות “נהורנות” ביולוגית לא מוכרת. כאשר כל אחד מאיתנו יתחייב לשינוי פנימי, הדבר ייצור תהודה קולקטיבית, “מסה קריטית” שתהפוך את האקולוגיה ותאפשר שינויים מהותיים, כולל השבת החטופים. זהו המעבר מה"היה" ל"יהיה" – יצירת יש מאיין.



