הקורס (47) הזה לקח אותי אחורה וקדימה בזמן לחוויות ילדות, לבגרותי, להיותי אימא, בת, ילדה של מישהו. מרוב שתמיד משהו חשוב ודחוף יותר ממני, הבנתי שבעצם שכחתי להיות עבור עצמי.

כשאיבדתי את בעלי, מצאתי את עצמי. כן, זה משפט חזק, אני יודעת. כשהוא לא היה, חיפשתי תשובות, חיפשתי עוגן שיחזיק אותי פשוטו כמשמעו בחיים, כי לא רציתי לחיות.
אצל אילנה הבנתי שזה היה החוזה הנשמתי שלו, שלי ושלנו יחד. הבנתי במה סייעתי לו ובמה הוא סייע לי וסוף סוף הבנתי את המשפט שאמר לי בעלי ז"ל כשתיקשר איתי:

 "אין דרך אחרת ללמד אותך את השיעור הזה"
אז לא הבנתי על מה מדובר. היום בהחלט מבינה.

הבנתי שעשיתי את שלי בהסכם ביננו וזה שלא מתתי אחריו (היתה אופציה כזו), משמע בחרתי לחיות. הנשמה שלי בוחרת לממש עצמה ולגדול.

תודה אילנה, שכשהגעתי אלייך והתחלת לדבר, נימי נפשי נפתחו ובכל שיעור הסתובבתי ללימור ואמרתי לה שאת מדויקת ברמות מטורפות.
תודה שהבהרת לי תשובות שאני מחפשת כבר 5 שנים.
תודה שהחזרת אותי הביתה.

לך לימור אהובתי, את חברה ענקית ולא רק שייכת לקורס.
אנחנו נמשיך להיפגש ולדבר.
תודה על הזכות לפגוש אותך, לדבר ולשתף אותך בסיפור האישי שלי ולקבל ממך המון תובנות מדויקות

לך שחר, תודה על טיפול מסור בכל בעיה, על הדיוק והנוכחות שלך בכל מפגש, הן בבית והן בקורס.

תודה לכל מי שהשתתף, הייתם שיקופים שלי אתמול בכל רגע וראיתי את חיבור הנקודות בינינו.

​

הילה חן