השבוע סיימתי את הקורס ״מטאפיזיקה רגשית״ - מבנה ״הרוח״ בגוף האנושי , בהנחיית אילנה רוגל במרכז מגדלור
ובליווי צמוד ואינטנסיבי של לימור תמיר - מאמנת להחלמה רגשית ופיזית.
הקורס הוא קורס מורכב בהתחלה, והמושגים מדעיים ורפואיים hardcore.
לאט לאט, ככל שהוא מתקדם, התחושה היא שעדשות המשקפיים שהיו מוצללות ואטומות - מתבהרות בהדרגה וניתן לתפוס פרספקטיבה רחבה ומובנת על מבנה העולם, הנשמה, החומר - הגוף הפיזי ולא רק, והרוח.
סוף סוף הבנתי לעומק מה מפעים רוח חיים בחומר.
וגם - למה יש לי כאב בברך שמאל, וגודש באף , ולמה עגבניה לא עושה לי טוב כשהרגשות שלי בווליום גבוה, ובדים מסויימים דוחים אותי... וגם - מהו חוזה נשמתי ומדוע ״בחרתי״ את הורי בחוזה זה. ואיך האנושות הרוויחה את הקורונה...
ועוד אלף הבנות מדהימות ומפעימות שהולכות ומתחדדות מיום ליום.
מבחינה רגשית ופיזית - הקורס הוא קורס משנה חיים.
ההבנה שכל הפרעה, מחלה או לקות בגוף הפיזי זאת השתקפות של עולמינו הפנימי ואם ביכולתינו ליצור אותם אז ביכולתינו לעצור, לאזן ואף לרפא אותם - זאת קריאת תיגר גדולה על הרפואה הקונבנציונלית, עולם בו אני עובדת מגיל צעיר, ובשורה ענקית שמאחוריה אחריות של כל מי שמשתמש בגופו כך או אחרת.
אין ספק כי אילנה רוגל היא אישה חלוצה, חכמה באופן שלא הכרתי עד כה ופורצת דרך לידע והבנה שיכולים לשנות את פני העולם.
ולא, אני ממש ממש לא מגזימה.
אני עדיין מעכלת את הדבר הגדול הזה, מנסה בכל יום להבין עוד חתיכה בפאזל, לחבר לאט לאט ולהביא את כל הטוב הזה לחיי ולחיי הקרובים לי.
ממליצה מאד מאד.
אילנה רוגל מחברת כרכי אנציקלופדיות :
על רוח וחומר על סדר אקראי מופתי על אותות ואותיות על המוח ביקום ובקיום (5 כרכים) על התיאוריה של הכל
שרית גרוס, קורס 44
סיום קורס
מטאפיזיקה ריגשית , "בית מיגדלור" אני בטח אמצא כל פגם בתמונה שלי אבל ככה יצאתי כשעליתי לבמה. כי דיברתי על מה הביא אותי לקורס ומה באתי לשנות בי אני ממליצה ממש על קורס משנה חיים כזה. פשוט אעתיק לכם חלק ממה שכתבתי לאילנה. אשמח אם תשאלו אותי למה.וזה מה שכתבתי:
המסר של אילנה לאנושות הוא כל כך חיובי אופטימי. הרעיון ,"התורה" היא לא : "עשה כך עשי כך כפי שאומר לך" זה אפילו לא תורה שבעל פה שעוברת מדור לדור דרך הזיכרון. זאת תורה שב"אל פה" אל חומר תורה שנמצאת בתאינו ואילנה מציעה,מזמינה להתעורר אליה. זהו מהפך במובן הכי עמוק שבן אדם ובת אדם יכולים ליישם כבר עכשיו עם הנשימה הבאה עם ארוחת הבוקר הבאה עם המחשבה ה:שיפוטית/מרצה/מחשבנת, מקרבנת, הבאה שבאה למוחינו.
אני מרגישה כאילו אילנה נתנה לי "רשות" "לשחק " את חיי, לטעות, להתגלגל שוב כילדה ב"דשא החיים" להגשים רעיונות שחגים סביבי שנים. והמצחיק הוא שהרשות הזאת הייתה נתונה לי תמיד. אילנה היא כמו הילד בבגדי המלך החדשים שאומר קבל עם ועדה: "המלך הוא עירום.." כי כולם ידעו זאת ושיחקו את המשחק כפי שהיה מצופה מהם והיא רק העזה להגיד את זה. וזה נותן לכולנו לגיטימציה לצחוק,לנשום. להמציא ולאהוב את החיים מחדש.