מצבי רוח וסוגי מזון

לכל ירק, פרי, קטניה, דגן וכו' יש תדר אנרגטי המייצג את שפת החושים וגם האלחושית באמצעות ראיה, מישוש, ריח וטעם. אורכי הגל מייצגים תדר אדום, כתום, ירוק וכו'.

לכל אדם יש מבנה אנרגטי/רגשי שונה. התדר הרגשי של האדם מיוצג בין היתר על ידי בחירתו בתאריך לידתו, ע"י "פילטר" של מים, אדמה, אויר, אש. כולל הסכמה ושיתוף נשמתי בבחירת שמו.

בכל בחירה להכניס לפינו מזון ספציפי, נוצרת תקשורת ויחסי גומלין בין תדר המזון לבין תדרי ה DNA של האדם. מדובר על יצירת תקשורת עם תאים, איברים ומערכות הגוף הנעשית באמצעות הגנים ובאה לידי ביטוי שונה בכל גוף.

עם אכילת המזון נוצרת הסכמה או דחייה, כלפי המזון, כשהתדר תואם או סותר את תדרי האדם ורצונו.

בני אדם יוצרים אלימות עצמית כאשר הם בוחרים מזון שנוגד את רצונם (הנשמתי) . הם רוצים לחוש טוב, לחוש סיפוק, שובע רגשי אך לא פעם נוטלים מזון מנוגד שיוצר תחושת אשמה, ספק, חוסר אונים ובעיקר שיעבוד לחומר שפועל נגדם.

היחסים עם המזון דומים ליחסים עם חברים, בני זוג, מבחינת משיכה או דחיה, למה/ למי אני נמשכת ואיזה יחסים נכונים לי. האם אני נמצאת ביחסים שאני מצליחה להנות ממני? לאהוב את מי שאני? או לפקפק בכישורי ביכולותי?

ההתייחסות לקלוריות איננה מתאימה עוד לבני אדם המבקשים לפרוץ דרך להכרה והוקרה עצמית. לא מדובר על משקל חומרי אלא קודם כל על "משקל מצב הרוח" שמצוי בחוסר תאום עם העצמי ויוצר כובד, תחושת חוסר מסוגלות ואף סלידה. לא ניתן ליצור תחליפי חומר שמגבירים את הבורות הרגשיים.

כשבני אדם בוחרים לאכול מזון המאפשר וויסות של מצבי הרוח, הרי שמדובר כמו מנצח על תזמורת המשמיעה צלילים

הרמוניים:

המזון משפיע מידית על הגנים שלנו באמצעות הרוח (מערכת העצבים) ומחזור הדם שאותם אנו מעבירים לכל תא ותא.

התאים שלנו זרועים בקולטנים לצבע, טקסטורה, טעם וריח. לכן אין כמעט אוכל כחול (מלבד אוכמניות כחולות) כי כחול מייצג שכל לוגי ולא מבנה אינטואיטיבי כמו האדום.

דוגמא:

תדר אדום מייצג: פריצה, תוכן אינסטינקטיבי, אבל אדם עם חרדה עלול כשאוכל עגבנייה למשל, להאיץ את הדופק ואת קצב לבו. גם אדם כעוס, כדאי שימנע מעגבניה או שקשוקה. לכן מתי נכון האדום? ולמי?

רסק עגבניות בעת חרדה? זה כמו דגל אדום המזהיר אין כניסה! ומנגד במצב רוח ביישני/מסוגר כשצריך לגייס אומץ לעמוד על במה או לגשת לראיון עבודה, התדר האדום יכול לתרום לנו.

דרך אגב, הכלל יתאים גם כשמדובר בבחירת בגד. למשל, בגד אדום לא יתאים לאדם עם הפרעות קשב וריכוז.

הצבע הירוק מייצג פוטוסינתזה, צמיחה והתחדשות, לכן באופן יחסי התדר הירוק נכון לכולם. כלומר, אכילה של ירקות ירוקים, הירוק מכיל ברזל: יכולת משיכה (מגנטיות) ומגנזיום: יכולת הרפיה.

משיכת יתר עלולה לגרום לקרישיות יתר במחזור הדם ולכן חלק מהנוטלים תרופות נוגדי קרישה יצטרכו להמעיט בתדר ירוק כהה.

לדוגמא: סוגי החסה מאפשרים ליצור שותפות ביצירת הבריאה באמצעות חבירה אל הטבע (פוטוסינתזה)

הכתום הוא תדר היוצר יש מאיין, ניתן להיעזר בו ליצירת מציאות חדשה, כל יצירה חייבת להתחיל בשקט. אדם אשר כל הזמן עסוק בפעולה ולא יוצר את ההשקטה/התכנסות ועירסול עצמי, אותו תדר כתום עלול להביא אל יצר משחית.

פרי הדר (תפוז) מאפשר לפזז את החיים, לחגוג נעורים אך בגוף של אדם שמפרש את מציאות חייו בהחמצה וחמוצה עשוי האדם לחוש מכווץ מעצם תחושת חצי הכוס הריקה שתיווצר מיד עם עיכול התפוז.

לימון למשל, טעמו חמוץ אך בגוף הוא בסיסי לכן מתקיימת יכולת מכל לימון (מציאות חיצונית חמוצה) ליצור "לימונדה" מיכולת של מתיקות פנימית.

כאשר אדם חסר עוגן פנימי, כדאי שימנע מאכילת עוף, אדם שחסר קן/מיכל בתוכו עבור עצמו עלול לחוש חוסר שיווי משקל ואף טינטון ככל שיתרחק מחוף מבטחים פנימי. לעומת זאת במצבי עקשנות ונחרצות לעתים העוף יכול לשחרר מלדרוך במקום.

אדם המתקשה לפרוץ קדימה שדורך במקום ייתכן ובשר בקר יפריעו לו לפרוץ את "האמת הבלבדית" אל עבר מחוזות חדשים.

מנגד במצב רוח שאדם זקוק ליציבות והתקרקעות, בשר בקר יכול להועיל לו.

רגישות ללקטוז יכולה לפעול במספר דרכים, למשל, בני אדם שחיים "שחור – לבן" "כן ולא" חיים קוטביות אין מצבי ביניים, לכן לקחת חלב דל לקטוז לא פותר את הבעיה.

חלב "חלבי" לבן אדם פסיבי עלול לא להתאים.

קטניות דוגמת חומוס: מדבר על תוכן נפיץ – אדם בעל פתיל קצר, כדאי לו להימנע מחומוס.

לעומת זאת אדם רגוע, בעל יכולת זרימה גמישה עם מצבי מציאות עשוי להיתרם מהחומוס.

כל מצב רוח, עובר דרך כל התאים והאיברים. התאים בגוף הם בראש ובראשונה מגיבים לרגש ולפרשנות ברגע נתון של זמן.

במרכז מגדלור אנו לומדים להתבונן על עצמנו ומכאן לנווט את עצמנו אל הבראה ובריאה, צורות ודרכי מימוש הסוחפות אל שינוי, פריצת גבולות מעבר לזמן ומקום תוך כדי גילוי עצמי היוצר שמחה ותשוקה ליצירה.

לא עוד התנהלות על פי אסור/מותר כי על ה"אסור" צריך לשמור, מה שיוצר התנגדות ותחושת קורבנות.

הכל מותר והרשות נתונה, מתוך התכנים אנו לומדים לאהוב את מה שאוהב אותנו.

ככל שאנו מכירים ומוקירים את עצמנו, אט אט מתרחקת המשיכה למזון שפוגע בנו.

לכן, אנו התומכים ואנו גם המאכזבים את עצמינו.

כדרכה של אהבה היא צומחת מבפנים ונקווה שהאנושות תבחר באהבה.

בהצלחה לכולנו בזמן המאתגר

אילנה רוגל