אני רוצה לומר מראשית התוכן הנשמתי נסתר מבני אדם, אבל בעידן הזה התוכן הנשמתי אמור להצעיד מודעות ותודעה כי לא ייתכן שבזמן ארץ 2018 עדיין החומר יגדיר את הפיסיקה, את המתמטיקה, את הכימיה ללא הרוח, ללא מודעות ותודעה, בלי שהאנושות תכיר בחלקיקי מודעות ותודעה משום שלא ניתן לצפות בהם במיקרוסקופים. הרי כל מיקרוסקופ שבודק תוכן, הוא בודק תוכן בדיעבד, האנושות עוסקת בהיסטוריה, עוסקת בדיעבד.
המחקרים חשובים מאוד, דרך המחקר של החומר למדנו על עצמנו, למדנו על התאים בכל מובן חומרי, אבל אנחנו לא הצגנו או לא מציגים, גם לא ברפואה או במדעים בכלל, את השדות האנרגטיים הקוונטיים בטרם ההתמצקות.
כלומר, כל מה שאנחנו עוסקים בו עוסק בהיסטוריה והגיע הזמן להתעורר משום שכולנו נמצאים בהיבט אנרגטי בשדות כשעוד לא נבחרה האופציה.
מה זה שדה קוונטי ? שדה קוונטי אומר שיש לי אופציה לפנות ימינה שמאלה למעלה למטה בטרם בחרתי. היכן להציב את נקודת המבט שלי, ברגע שהצבתי נקודת מבט, ברגע שבחרתי שהנוירון הזה ילך ימינה שמאלה למעלה למטה, ברגע שנערכה בחירה זה תוכן היסטורי.
לכן כל המחקרים היום כולל מחקרים על המוח האנושי, לאן הלך הנוירון? מה עשה הנוירון? התוכן שמבקש לבדוק בסנטימטר באמצעות מוח של עכבר או מוח של דג זהבון, זה לא המוח האנושי ופה אנחנו מתחילים להבין את המהות של בן אדם = אלוהות + דם, שהחומר הוא אבולוציוני, הרוח לא אבולוציונית.
נשמה היא לא אבולוציונית אלא אם כן אתם מדברים על אינספור קוסמוסים, על נשמה נצחית, שמשתקפת מאלוהות אחדותית, משדה אחדותי, בוודאי שאין פה אבולוציה. לא ניתן לברוא קוסמוס לאט לאט באמצעות אבולוציה.
(החומר אבולוציוני אך הרוח/הנשמה מתפתחת לכל הכיוונים לא באופן לינארי. אנחנו בנויים משני חלקים רוח וחומר)
הרי אם אני הייתי צריכה להמתין שנות אור כדי להיפגש עם החלקיקים שלי, לא יכולתי בכלל: לא להציף מחקר, לא להציף תוכן חדש מתפתח, כי הייתי צריכה לחכות שנות אור עד שאני אוכל לענות לי מימדים אחרים.
לכן ראשית דבר אנחנו רוצים להזכיר, להיזכר במה שכל נשמה יודעת מבראשית.
כל קוסמוס מתחיל בשדה מישורי אפשר לומר, אחדותי, סימטרי, משום שלא ניתן לבנות חומר, אלא אם כן מדובר בתוכן ניטרלי, כי חומר סובייקטיבי לא יכול לברוא חומר אחר.
הבריאה כרעיון חייבת להתחיל מאובייקטיביות, סטריליות אפילו, כדי שתוכן של חומר (בן אנוש) לא יוכל להגדיר "ככה זה" "זהו זה" "האמת הבלבדית" ה"קבוע" , אחרת כל חומר יחקה את החומר הקבוע וכך לא תהיה התפתחות.
ולכן ראשית כולנו בשדה אחד, במארג אחד, אפשר לדבר על רטט שנע יחדיו, בתנועה מאוחדת, ומבחינת ספירה ארצית זה יכול לקחת מיליארדי שנים.
התוכן הזה לא נספר, הוא לא יכול להיספר כי אני מדברת על האין זמן, על ה-לא בזמן, על ה-אין מרחב, בטרם מרחב, בטרם השעון מתחיל לדפוק את הזמן הארצי הליניארי, כלומר המוצא שלנו הוא לא ליניארי, והוא לא ניתן להגדרה במרחב חומר, בוודאי לא מוגבל.
ולכן שדה אחדותי שרוטט בתדר של אלוהות, ואני מדברת על אלוהות כיחידה בוראת, לא על אלוהים שנקשר לדתות. הדתות נולדו בכדור הארץ (לפני כמה אלפי שנים).
התוכן הנשמתי שלנו לא שייך לדת בעיקרון, הוא יכול להשתייך לרעיון פילוסופי, אבל בוודאי שלא מגדיר אלוהות שופטת, מבקרת, רוצה כך, רוצה כך, עונש, פרס, גן עדן וגיהינום. כל זה בתודעה שלנו.
ולכן כשאלוהות שכולנו חלק בה, מבקשת ליצור קוסמוס חדש, עליה ליצור כדבר ראשון שבירת סימטריה באמצעות צמצום (רדוקציה), משום ששבירת הסימטריה מאפשרת לה להתחיל להגות רעיון, לשרטט את הטיוטה לקוסמוס מתהווה.
וכך כולנו ברשת אחת מבקשים לצאת לדרך קודם כל ברעיון קולקטיבי של הקוסמוס הזה.
רעיון הקוסמוס הזה נרשם כ"אהבה ללא תנאי".
ולא מדובר באהבה שאני אתן לאחר ללא תנאים, אלא בהכרת עצמי ברור ואני ברור, עד כמה אני מסוגלת לאהוב את מי שאני – בתוכי. בלי שאני אזדקק שיעניקו לי את האהבה, בלי שאהיה תלויה בתוכן (אדם) אחר שמביא לי, שאומר לי, שמבטיח לי אהבה, וזה הראשית.
כל קוסמוס יש לו כותרת, כל אלו (הנשמות) שהתמצקו בכדור הארץ, נשמות ותיקות עתיקות, בעלות התנסויות באינספור קוסמוסים, כשבקוסמוס הזה האלוהות שכולנו חלק בה, ביקשה להתנסות בתור.. ניתן לומר משמעות אתגרית.
והיה ומדובר באהבה ללא תנאי, עלה הרעיון ליצור כדור ארץ חומר, כי אם כבר מדובר באהבה ללא תנאי, כדאי לנסות, כדאי להתנסות גם בתוכן שמתחיל בזיכרון מינימלי, מה זה אהבה?
ולכן ניתן לדבר על הד שחובק את כלל הנשמות שהשתקפו זה הרגע מצלמה הרגשי של אלוהות, משום שכשאלוהות מבקשת לצאת לדרך עליה לשקף זרועות ביצוע, את הנשמות כולן, משום שהאלוהות לא יכולה להחליט כך ולא כך, היא לא יכולה להגדיר סובייקטיבי איזשהו.
כדי לצאת אל מסע מממש היא צריכה להגדיר, לשקף מתוכה ניצוצות, שכל ניצוץ יצא לדרכו בעצמאות, בחירות , באחריות, משום שבאמצעות זרועות הביצוע של האלוהות - כולנו, האלוהות יכולה ללמוד את עצמה. כלומר היא לומדת מתוך התבוננות בהשתקפויותיה אל עבר אינדיבידואלי.
וכך יוצא כרוז אפשר לומר, שמכונה בקוסמוס "בת קול של רצון טוב".
רעיון כדור ארץ בזרוע צדדית של גלקסיית שביל החלב, על הזרוע הזאת להיות רחוקה מסינגולריות וירטואלית, משום שככל שתוכן קרוב לסינגולריות, הוא יותר ברמות של זיכרון רחב, מפתח זיכרון רחב, ואם נשמה קרובה לסינגולריות בעיקרון, היא תדע מה יהיה אם היא תפנה ימינה שמאלה למעלה או למטה ולכן לא תהיה למידה, לא תהיה התפתחות.
לכן נקבע המקום המיועד להקים את כוכבי הלכת הארציים, את השמש הארצית קודם כל ואחר כך את כדור הארץ ולבסוף את הירח שיאפשר עונות, יאפשר אגירת מים, מים הם נושאי הזיכרון, מים הם נושאי הרגשות.
רוב הנשמות בקוסמוס "סירבו בנימוס" לקריאה ליצור כדור ארץ, לאגד כדור ארץ, משום שזה נראה רעיון הזוי. הראו לכולנו סוג של הולוגרמה , כיצד זה לבוא למקום כשאני שוכח את מקום לידתי, את מקור נבואתי, את מקור נביעתי, ואנחנו הסכמנו . וזה הראשית.
כל מי שנמצא פה בכדור הארץ הסכים. הסכים פירושו שמשהו בהולוגרמה הזאת, משהו ריתק אותו. הוא האמין למי שהוא – עצמו, כשהוא מבין שגם אם יסגרו ערוצי זיכרון, ניצוץ קטן יוכל להדליק מהות נשמתית פנימית שתפרוץ מעבר למערה האפלטונית.
כל אחד בדרכו יוציא את עצמו אל האור ואל הדרור. זו המשמעות הבסיסית של בני אדם בכדור ארץ שלא יכולים להגדיר עוד את עצמם כקורבן כי אין נשמות קורבניות.
הרי עצם הבחירה אומרת – אני יכול, אני מאותגר, יש לי תוכן יצירתי מקורי, משום שכדור ארץ הוא כדור המשחקים הגדול ביותר בקוסמוס, כל האנרגיות הקוסמיות, כל הגוונים, כל הצלילים, יש הרבה מאוד מימדים שמגדירים (צבע) חום מסוים, יותר אנרגיה מסוימת וגם מקודד בצלילים מסוימים.
כדי לצאת אל בחירה אנחנו צריכים את הכל, אין עוד כדור מגוון מבחינת חי צומח וכדומה. רמסים, יצורים ימיים, מעופפים, צמחים כמו בכדור הארץ, ירקות פירות קטניות.
ולכן כל אחד שיסתכל במראה העצמית שלו ויגיד לעצמו מדוע הוא הסכים, כי אם הוא הסכים סימן שהוא יכול.
לכן כדור הארץ, באמצעות המחלות הניווניות, באמצעות הקורבנות, באמצעות הוויתור משחזר וממחזר ומשחזר וממחזר מסעות שלא ניתן להמשיך אותן משום שהבסיס של הקוסמוס הוא התפתחות ולא ניתן לכדור שסיים את כל ה- רע, המכוער, הנמוך, היפה, לא ניתן להמשיך בתדרים האלה בגלל שכדור שמיצה את עצמו מסיים את דרכו.
ואנחנו, אנחנו מובילים את הכדור, ובנו תלוי בכלל המשך הפעמתו, המשך טעינתו, באמצעות כל הטענה וכל הפעמה של ניצוץ נשמה שמתגלם בתלבושת פיזית.
© כל הזכויות שמורות לאילנה רוגל – מרכז מגדלור.
© כל הזכויות שמורות לאילנה רוגל- מרכז מגדלור.