אילנה רוגל הצגה עצמית, סוף 2018
להציג את עצמי זה אתגר לא פשוט, משום שאני לומדת את עצמי יום יום ומשום שאתם נמצאים בשדה של מגדלור, מרחב של מגדלור, אני ארשה לעצמי לא ללכת על טיפות ולומר, כל אחד על פי היכולת קליטה שלו, אני מדענית קוסמית מאוד מקושרת בקוסמוס, והקוסמוס 'פנה' אליי לפני שנים, הזכיר לי את מה שראיתי מילדות וכיסיתי מילדות בזרות לא פשוטה, כלומר, החלקיקים שראיתי בילדות או ששורטטו על הלוח במשוואות כימיות וכדו׳, לי נראו אחרת לגמרי וחשבתי שאני לא נורמלית ושתקתי. כדי לא להיות שונה, פשוט שתקתי, כי חשבתי שאני לא רואה נכון, ממש זכורים לי אירועים לא פשוטים, בשיעורים מסוימים, שלמדתי יותר ויותר לשתוק. ובזמן מסוים פנה הקוסמוס באמצעות ישויות שחתמתי איתן חוזה, נדבר על חוזה נשמה, והרבה מהאנושות חתמה על חוזה נשמה ושכחה. אנחנו בקורסים רוצים להזכיר לכל אחד את מה שהוא חתם עם עצמו כדי ליצור מסע עלי אדמות ברמות ביצוע התפתחות תודעתית מודעתית הרבה מעבר לזמן הלינארי או למקום והמרחב הפיזי.
מגדלור נועדה להזכיר לכל אחד ואחת שרוצים בזה. להיזכר מי היא ומה הוא בהיבט נשמתי, בהיבט החוזה על, הרב רובדי, ולכן אנחנו יוצאים לדרך בכל פעם בנקודת השקה אחת שאנחנו מתחילים בה, בהווה קיים ביחד. וכל אחד יוצא אל הזרוע שלו, אנחנו הולכים להזכיר את זה, גם אם לא מובן הכל, תסכימו לא להבין הכל, כל אחד שיאפשר לעצמו להרגיש דרך הידיעה היודעת את עצמה, ידיעת בטן אינטואיטיבית דרך ההמיספרה הימנית, לעזוב את ההמיספרה השמאלית ששולטת בדרך כלל בידוע ומפחדת לפרוץ אל דרכים חדשות או ראיות חדשות, פן הסביבה, או יהיה קושי לעמוד מול העצמי גם. מול הידיעות שלמדתי בעמל רב, בגן, בבית הספר, באוניברסיטה.
הייעוד שלי, מסעי האחרון בחומר, בא לקשר חלקיקי מודעות ותודעה לחלקיקי החומר, להבין איך החומר מתאגד מתוך חלקיקי מודעות ותודעה, אני רואה חלקיקים ברמה אנרגטית גם בבדיקות דם, אני לא רואה את הטווח שמשורטט בקריסה של גל בבדיקות, אני רואה את כל התנועה. ימינה, שמאלה, למטה, למעלה. לקח לי הרבה זמן להסכים עם הראייה הזאת. אינני מיוחדת, לכולנו יכולת ראייה כזאת. כלומר, אני הייתי מאד מופתעת לראות למה בני אדם לא נותנים לעצמם לראות את הדברים האלה, כי אנחנו ישויות בתלבושת פיזית. לכן לא לקחתי יותר, לא לקחתי פחות, כולנו יצאנו עם אותן איכויות, אנחנו משתמשים באיכויות האלה בזמן שאיננו זמן - בלילה. זה לא הזמן החלום שניתן לראות אותו במיכשור האלקטרומגנטי. הוא יכול לקחת דקותיים בחומר, ולמשוך את זמן, למתוח את הזמן, שאיננו זמן עם היבט נשמתי, ולהיפגש עם עצמנו, עם הגזע ולכן אנחנו הרבה - הרבה יותר ממה שאנחנו מסתכלים על עצמנו ובאנו פה להתעורר. באנו פה להרים את המסכים ולעורר מדע פוזיטיביסטי שהיה נחוץ ביותר, חשוב ביותר, כדי ללמוד ממה עשוי החומר.
אבל יש לומר: כל מדע, כל מחקר, כל תוכן שנמדד במיכשור כלשהו, המפותח ביותר, מיקרוסקופ, טלסקופ - הוא תוכן היסטורי, בדיעבד אפשר לראות מה היה, לא ניתן למדוד הוויה. לא ניתן למדוד מצב רוח באותו רגע, אפשר לראות את תוצאות המצב רוח, איך הוא יתפרש בכדוריות לבנות, ואדומות, ואלקטרוליטים שונים, יונים זה חלקיקים טעונים גוף. ואנחנו באנו באמת לקחת בידינו את זכות הבריאה העצמית - העצמית, לא החיצונית, ההבראה עצמית. ולשם זה אנחנו פה והקורסים מאפשרים את ה...יש כניסה (לקורס) ויש יציאה אבל הם מאפשרים קודם כל את הגדלת מפתח הזיכרון מתוך ההיזכרות מי אני ולא עוד לימוד ולא עוד שיטה, אני בא להיזכר במה אני יודע. כלומר, יש לי חוזה עם עצמי ואני מבקש לפתוח עוד ערוצים אלי, אל עצמי.
ואם כך, כל פגישה לילית מאפשרת מרחב הרבה יותר גדול, שדה עם העצמי הרב - רובדי, ולממש אותו כמו בראייה שלנו יחידות עתיד, מהן יחידות עתיד? האם אני יכולה לומר, שכשפרצתי מראשית הדרך בזרוע ייחודית, אינדיבידואלית, כמו כל אחד אחר, ורשמתי את האופציות, עוד לא מימשתי, רשמתי אופציות - עוד לא נולד החומר, עוד לא נולדו אטומים הם עוד לא התקבצו לידי אטומים, אבל קודם כל מבחינה נשמתית, לקחתי אופציות. ואם אני מממשת אותם עכשיו האם אני מממשת עתיד? או אני מממשת עבר? כי רשמתי את האופציות והמימוש הוא בהווה. במילים אחרות, אני כותבת ספרים שמגדירים בשפה אנושית מאתגרת את עצמי להוריד יחידות עתיד, לשמחתי התרשימים, המטריצות, כל האלמנטים שאני יוצרת במחשבה, כי להיות גם חומר וגם רוח זו זכות גדולה. אנחנו כמו כל ישות, כל לילה ולילה בגלים שעדיין אינם ידועים, לא ידועים גלים מעבר לגלי דלתא, יש גלים אנרגטיים מעבר לגלי דלתא, שבזמן הם יכולים לקחת שניות, דקות, אבל הרוח יכולה למתוח את הזמן ולהיפגש עם כל החלקיקים שהיא רוצה, עם הרעיונות, עם ההגות ולממש אותם עם בוקר הפצעה, עם שחר.
ואנחנו מאורגנים עם ההורמונים ומאורגנים עם הנוירו - הורמונים ומאורגנים מבחינת האטום הנשמתי שבא לממש את עצמו באמצעות תלבושת פיזיקלית ביום, ובלילה אנחנו, ככל ישות, משאירים את החלקיקים בחומר, מעטים בגוף ועושים את דרכנו כמובן, הרבה מעבר למהירות האור. הקוסמוס משייט על מהירות המחשבה. לא יכול להיות שנגדיר ב - 2018 את מגבול האור, אותנו כבני אדם, א-דם אלוהות פלוס דם בתדרים הנשמתיים שלנו, אם אני הייתי צריכה לחכות שנות אור עד שאני אשמע את עצמי שם לא יהיו ספרים. כל הקוסמוס משתמש בתדרי מחשבה, בין אם לחלליות בין אם לתוכן טרנס-גלקטי, או אינטר גלקטי, הגיע הזמן שכדור הארץ יצא מהקופסה. ולא רק יכריז ״צריך לצאת מהקופסה״, רוצים לצאת מהקופסה אבל לא מאפשרים לצאת.
אני פורסת את הדנ״א ברמה שטרם ידועה בחומר, ברמת נוקלאוטידים שבונים את הבסיס הפיזיקלי. ואני מאד מקווה שבתשיעי לנובמבר יבואו מספיק מדענים. שיעור ראשון, אני אקבע על פיו, אם תהיה קבוצת מדענים אם לאו, אני מחזיקה בידי פרוטוקול לטיפול במחלת הפרקינסון באמצעות מניפולציה בגנים. כרומוזומים ברורים, מיקומים ברורים, צפון, דרום, מקבצים ברורים, ואני מאד מקווה שתהיה קבוצה ארצית שתסכים, בימי חיי, לעגן את זה. אין לי ביטחון שכך יקרה, מאד מקווה שכל אחד מכם, סוג של שגריר, ירגיש באינטואיציה אם הוא מבקש לחבור לרשת הקולקטיבית, ובכך לאפשר לעצמו אינטראקציה עם חלקיקיו הוא, ברמה אחרת לגמרי.